<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין ע"ג</h1>
<h2>דף סד.</h2>
והמצוה הע"ג היא שהזהירנו מהכנס למקדש או להורות בדבר מדיני התורה בהיותנו שכורים והוא אמרו יתעלה (שמיני י') יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד ולהורות את בני ישראל וכו'. ולשון התלמוד (כתובו' י':, נזיר ל"ח.) שתה רביעית אל יורה. ויש חלוק בעונש לאו זה. וזה כי שתויי יין אי איפשר להם להכנס מבין האולם ולמזבח עם כל ההיכל. ואם נכנס חייב מלקות. ואם עבד והוא שתוי חייב מיתה בידי שמים. ואם שתה מן המשכרין זולת היין ועבד חייב מלקות לבד ולא מיתה. וכל מי שיורה והוא שתוי יין בין שהיה כהן בין שהיה ישראל עובר על לאו. בין שהיה שתוי יין או שאר המשכרים. ולשון ספרא יין ושכר אל תשת אין לי אלא יין מניין לרבות שאר המשכרין תלמוד לומר ושכר אם כן למה נאמר יין על היין במיתה על שאר כל המשכרים באזהרה. ושם אמרו מניין שאינו חייב אלא בשעת העבודה תלמוד לומר אתה ובניך אתך בבואכם אל אוהל מועד ולא תמותו. ושם אמרו יכול יהו ישראל חייבין מיתה על ההוראה תלמוד לומר אתה ובניך אתך ולא תמותו אתה ובניך במיתה ואין ישראל חייבים מיתה על ההוראה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשני ממסכת זבחים (י"ז:, י"ח.).
